הסיפור הראשון - האגרוף התאילנדי
את האגרוף התאילנדי גיליתי בזכות המשבר הגדול בחיי.
בתוך סוכנות נסיעות מפוארת בלב ליבה של לונדון מתנוסס פוסטר ענק תאילנד ארץ החופש אך מה שמשך במיוחד את תשומת ליבי, זו תמונה קטנה בפינת הפוסטר שבה שני מתאגרפים תאילנדים בפוזה של קרב.
זה קרה לפני כשלושים וחמש שנים בדיוק בשיאו של משבר אישי קשה,
שבו החלטתי לעזוב את הכל ולנסוע עם חברי הטוב דודו כהן
לאיפה? ללונדון שבאנגליה.
התמונה הקטנה של שני המתאגרפים שינתה לי את כל התוכניות,
ומתברר בדיעבד שגם שינתה לי את כל החיים.
ולמה?
כי במקום לחזור לישראל עם חברי דודו, החלטתי שאני טס לארץ החופש, לתאילנד
במטרה ללמוד את האגרוף התאילנדי וזאת מסבה אחת ויחידה :
לפוצץ במכות את מי שגנב לי את החברה - השחקן ג'וליאן מור.
נחתתי בבנקוק, וחיפשתי דבר איחד, ללמוד את השיטה העתיקה בת 2500 השנים
בשם "מואי תאי התאילנדי".
ברוס לי הגה את המשפט: "אני לא חושש מאדם שיודע 1000 תנועות ומתאמן עליהן פעם אחת,
אני חושש מאדם שיודע תנועה אחת ומתאמן עליה 1000 פעמים"
ברוס לי התכוון בדיוק לאגרוף תאילנדי בסגנון של "מואי תאי" אשר מבוסס על 6 סוגי מכות בלבד שאותן צריך לתרגל עשרות אלפי פעמים.
התאילנדים אוהבים הכל פרקטי פשוט אכזרי
כך שהאגרוף התאילנדי נולד בדיוק בשבילי.
ולמה?
כי הוא פרקטי וזה בדיוק מה שחיפשתי - לפוצץ את ג'וליאן במכות.
אני נמצא באי הקסום קוסומואי, השעה 20:00 בערב, הפנסים הצבעוניים מנצנצים בחשיכה,
כל הישראלים נהרו לקצב הצלילים הבוקעים ממעמקי הדיסקוטק שממוקם בצמוד למכון האימונים שבו התאמנתי, וקולטים איך המאמן התאילנדי צורח עליי בחצי תאילנדית - חצי אנגלית שבורה, תוך כדי שאני נותן מכות לשק האיגרוף, שגם ככה המכות היו, איך לומר , לא מי יודע מה.
המבוכה היתה גדולה
החברים הישרלאים לא הבינו למה בזמן שכולם הולכים לבלות, רן קאושינסקי מבזבז את הזמן במכות מיותרות בתוך זירה מוארת בפנס רחוב מאולתר.
זירה שמאכלסת בכבוד יתושים ענקיים כמעט בגודל שךלפילים.
"בוא לדיסקוטק" הם נופפו לי, "רן מה אתה צריך את השטויות האלו" "בוא לבלות!"
בכל בעיטה ובעיטת אני סובל מעקיות נוראיות של היתושים, בתוך לחות נוראית.
אבל! כאשר המטרה יותר גדולה מהמבוכה, אתה בוחר במטרה!!!
המשכתי לבעוט בקצב עולה.
אותי עניין רק דבר אחד - ג'וליאן גנב לי את החברה, אני חייב לפוצץ אותו מכות.
איך הכל התחיל?
מיד אחרי השירות הצבאי שלי נכנסתי לחיים האמיתיים, פתחתי מוסך למיזוג אוויר לרכב ובלילה עבדתי כשומר מועדונים אצל אח שלי איציק במועדון החורבה.
יום אחד הכרתי בחורה יפיפייה , מרגלית שמה.
האהבה ביננו היתה גדולה, היו ניצוצות באוויר, עבדנו יחד, גרנו יחד, כל היום היינו ביחד.
מרגלית ואני במיוחד אהבנו לצאת לבלות.
באחד מהבילויים שלנו פגשנו את ג'וליאן מר, ג'ולאינו היה שחקן תיאטרון וקולנוע מהמבוקשים בישראל.
באותה תקופה הוא הופיע בכל הכותרות השליליות.
ג'וליאנו משך אש והיה אלוף ביצירת פרובוקציות מביכות.
מרגלית ואני הערצנו אותו.
כבר באותו בילוי הוא הזמין אותנו לביתו השוכן ברחוב אלנבי בחיפה.
הווא עשה לנו הצגה אחת גדולה, מרשימה ומפחידה במיוחד, שכזאת לא ראיתי בחיי.
יצאתי מבולבל ומעורער מהמפגש.
מרגלית נעלמה מהבית ובבוקר כשחסרה התברר לי שקרה הנורא מכל,- ומה קרה?
היא היתה בלילה אצל ג'וליאן.
תקשיבו לקחתי את זה קשה!
לילות רבים לא יכולתי לעצום עין.
הסרטים במוחי יצרו לי רחמים עצמיים.
נכנסתי לדכאון שליווה בתוכו כעס אדיר.
ןלמה?
כי מרגלית בגדה בי !!!
חיפשתי דבר אחד, איך אני מפוצץ את ג'וליאנו במכות.
חשבתי על נקמה, אבל איך נקמה? ג'וליאנו בריון ובשיא הבלאגן חברי הטוב דודו הציע לי לטוס איתו ל- 3 שבועות ללונדון לנקות את הראש.
דבר אחד בטוח -
בזכות המשבר הקשה מאד שקרה בגלל מרגלית וג'וליאנו
ובזכות העובדה שודוד הציע לילטוס איתו ללונדון , גיליתי את הייעוד הגדול של חיי,
הדבר שבו אני עוסק עד עצם היום הזה.
ומהו ? "מואי תאי - אגרוף תאילנדי "